ולדיסלב שלנגל, משורר פולני יהודי שנספה בגטו וארשה, כתב בשירו 'חג חדש': "תיגמר השואה ותחלף הזוועה, ויגיחו צללים מן הבור […] ולזכר ימי החורבן וההרס, יגישו עוגה בצורה של צלב קרס". תחזית הקיצונית הזו מזכירה לנו: זיכרון השואה איננו קפוא – הוא חי, משתנה ומעוצב מחדש בכל דור.
בהרצאה נעקוב אחר התחנות המרכזיות בעיצוב זיכרון השואה בישראל: המאבקים סביב קביעת יום השואה, מועדו ושמו; משפט אייכמן כרגע מכונן של עיסוק ציבורי בטראומה עצמה ומיסוד יום השואה והגבורה שבא בעקבותיו; המעבר מסיפור לאומי לסיפורים אישיים בשנות ה־90 והלאה, לאחרונה – לידתו של מיזם זיכרון בסלון.
דרך הזיכרון נביט על החברה הישראלית עצמה: על פחדים, צרכים, זהויות ותהליכים חברתיים עמוקים. הרצאה מרתקת על האופן שבו אנו זוכרים את השואה – ומה הזיכרון הזה אומר על מי שאנחנו.