גיל ההתבגרות הוא תקופה בה מבררים בני הנוער את זהותם, יחסם לחברה – מה חשוב לי ? מהם סדרי העדיפויות שלי? איך אני בוחר את החברים שלי ולאיזו קבוצה להתחבר? האם אני תופש את עצמי כחלק מהחברה שסביבי, מהעם היהודי, מהמדינה? האם אני רוצה להשפיע על מה שקורה בה? האם בכלל אכפת לי? כיצד ניתן לעשות זאת? מה ההבדל בין אכפתיות לאנוכיות?
בחיפושם אחר תשובות לשאלות אלו פונים בני הנוער למשפעיני רשת בטיקטוק, לרשתות החברתיות, למשחקי מחשב שדווקא מגבירים את האינדיבידואליזם וההתמכרות לנראות חיצונית וצריכה מופרזת. במציאות זו קל לפעמים לשכוח שלצד תשובות אלו אנו יכולים לפעול גם אחרת, ולהגדיל את טווח הראייה שלנו על החברה שמסביבנו, להיות רגישים ואכפתיים אחד לשני, לבחור את החברים שלנו מתוך סולם ערכים שחשוב לנו.
בסמינר זה ננסה לבחור יחד באפשרות של אכפתיות, רגישות לזולת וכבוד לאחר ראות את דרך התבוננות באחרים ובעצמנו. נבחר לפעול אחרת ולהיות אכפתיים כלפי חברינו והסובבים אותנו.
מהלך הסמינר
- פתיחה – משחקים שוברי שיגרה
- בוחרים בחברות – אילו תכונות אחפש בחבר אמיתי? מה הופך אותי לחבר אמיתי?
- אכפתיות מול אנוכיות – המשגה משותפת והתבוננות אישית על בחירות יומיומיות.
- סימולציות – בחינת סיטואציות מחיי היומיום דרך סרטונים ודיון כיתתי ביחס לשאלת האכפתיות והאדישות לאחר.
- בחירה באכפתיות כדרך חיים – חלוקה לקבוצות ודרך סיפורי מקרה מדברים בקול את הקולות בראש הקוראים לאכפתיות, עזרה לאחר, חמלה לבין אלו הקוראים להתעלמות, אדישות ואנוכיות.
- סיכום – מה ביכולתי לעשות? איך ניתן להפוך את הכיתה לסביבה אכפתית יותר?
