"ניהיל נובי", אין חדש, שירו של המשורר ולדיסלב שלנגל שנרצח בגטו ורשה, מתאר את האנטישמיות כתופעה שנמשכת כבר מאות בשנים, ללא בסיס רציונלי – שונאים את היהודים בתור מייצגי העשירים והעניים; האדוקים והכופרים; התוקפנים והפחדנים. הסתירות הפנימיות הללו בהיגיון האנטישמי לא מונעים ממנה להמשיך להתקיים, ובינתיים גם כינון מדינה יהודית לא לגמרי פתר את הנושא, לצערנו.
בהרצאה נבחן את האנטישמיות כתופעה סוציולוגית: כיצד היא משפיעה על תפיסת העצמי היהודית, על היחס שלנו לאחרים, ועל האופן שבו אנו מבינים גזענות, נרדפות ואלימות. מתוך העיסוק בזיכרון השואה נציע עקרונות וכלים פדגוגיים לחינוך הומניסטי – כזה שאינו מתכחש לקיומה של האנטישמיות, אך גם אינו נלכד בתוכה; כזה שמפתח עמוד שדרה ערכי וזהותי המאפשר דיאלוג מורכב ומעמיק.